יום 130, ה-10 בספטמבר

אח, לילה טוב היה. קצת לפני השעה הרגילה בה אני מתעורר הקצתי משינה, ככל הנראה מתרגש לקראת היום. האווירה במחנה עם שאר החבר'ה (6 במספכ) טובה ואיטית כמו שצריך. אנחנו יוצאים לצעידת הבוקר לתוך יום שכולו עליות נוחות להפליא. בכל רגע שמפסיקים ללכת אני נאלץ לשים את הפליז בגלל הקור. ממש קר. ואני הולך לישון בגובה מעל 2000 מטר היום. לא משהו.
בכל אופן, בצהריים אני מרביץ קדימה ועוקף את השאר בשביל להגיע לרייני פס, שם של נקודה מרכזית בכביש מהיר מספר 20. אני מרגיש ומקווה שיהיה שם קסם שביל. כאילו, זו נקודה כלכך מושלמת לזה, וזו כנראה ההזדמנות האחרונה של מישהו לעשות משהו טוב למטיילי פיסיטי לפני קנדה.
אז.. כמו שחשבתי - קסם שביל!!
קולה, עוגיות, ועוד קולה, ותפוצ'יפס, ואחר כך בננה, ועוד קצת ענבים.. אש! אני ושאר החבר'ה עושים כאן חיים ומבסוטים על המזל הטוב שלנו ששני המלאכים האלה הגיעו כאן רק לכמה שעות היום והם חוזרים הביתה עוד כמה שעות והצלחנו להנות מכל הדברים המעולים האלה. אני מרגיש כל כך בר מזל בטיול הזה, לא להאמין.
אני יוצא לדרך עוד עוד שני חבר'ה מתוך השש ונפגוש אותם בסוף. הדרך עולה כל הזמן אך בנוחות רבה.
אני מגיע לחניון הלילה ויש כאן רוח קפואה. הטרמומטר מציין שקצת מתחת לאפס כרגע ואני נכנס לשק שינה מיד אחרי ארוחת הערב, פשוט קר מידי. מקווה שהלילה יעבור בטוב. לפחות לא יורד שלג, הא?
לילה טוב ממייל 2609, ותודה למברכים בפעם האחרונה על הפיסיטי.