הקרוואן היה חם ורועש מזוג שישן לידי. מלבד זאת היה ממש נחמד לקום שם, המיטה ממש נוחה והאור נכנס בעדינות בבוקר.
אחר כך קיפלתי את הציוד וראיתי את נועם מכריז שמכינים פנקייקים!
כושי (הבחור שאחראי על הבית כשמייק המלאך לא שם, הוא בכלל סיפור מצחיק, מעשן כל 10 דקות וויד, צוחק מדברים הזויים) הכין את הפנקייקים וזה היה טעים.
אחר כך ראיתי את החברה של תחזוקת השביל יוצאים לדרך ובהמשך פגשתי אותם קוצצים עצים ומסדרים אבנים ודברים שמפריעים להולכים.
חם.
חם.
איזה סיוט. העננים לא קיימים ואני מזיע בכל רמח אברי.
נועם רץ קדימה ואני לא מבין איך הוא עומד בכל זה. אחר כך אני פוגש אותו ונחש באורך 2 מטר ואנחנו מסכמים שניפגש בעמדת מילוי מים. ביינתים לקחתי לו את המטריה בשביל לנסות ולהוריד את הטמפרטורה של הגוף. זה לא הכי עבד.
חם!!!!!! אני לא מצליח ללכת ככה. בלתי נסבל. העליות בלי מחסה זה פשוט קשה.
אני מרגיש שאני צריך הפסקה ממש ארוכה בשביל לדלג לאחר הצהריים אבל בסוף המשכנו קדימה. בהמשך הגענו למטמון מים ואמרתי לנועם שאנחנו לא הולכים נכון והתכנון שלנו שגוי.
שנינו הסכמנו שזו הייתה טעות ללכת ברצף ולא לעצור לצהריים כמו ששאר 6 המטיילים עשו. לפחות את המוסר השכל למדנו מהיום הזה.
המטמון מים בסוף היום נקרא נווה מדבר למטיילים בתרגום קלוקל או
Hikers oasis
זה היה כל כך מדהים ללגום מים טעימים בלי פילטר באמצע.
אחר כך הגענו למחנה, בחרנו את הנקודה הכי טובה לאוהל ובישלנו ארוחת ערב ראשונה בשעה 4.
בסביבות 6 הגיעו שאר המטיילים שעצרו להמשך היום והם נראו במצב הרבה יותר טוב מאיתנו כשאנחנו הגענו.
האדמה כאן סופר קשה, סלעית לחלוטין והצלחתי לשבור יתד שעלתה 12 שקל במכה הראשונה. איזה באסה.
לפחות אני יודע שאני יכול להשיג אחת חדשה לפני הלילה הבא עם האוהל כי מחר אני הולך רק 7 מיילים, אוכל במסעדה ומשם תופס טרמפ לעיירה בשם איידלווילד. שם אנוח לדי הרבה זמן עד שאפגוש את נועם שוב (השביל סגור באיזור הזה והוא ממשיך לעשות מעקף שמטייל אחר הציע לעשות. לא תודה בשבילי)
Posted via Blogaway
תגובה 1:
תייר עם מטריה D:
הוסף רשומת תגובה