הארוחת ערב של מונטי הייתה באמת מוצלחת. פרגית עם תפוחי אדמה על האש. הלילה היה קריר אבל תמיד חם בשק שינה.
ארוחת הבוקר לעומת זאת לא הייתה הכי מוצלחת. אני לא הכי מחבב גבינה צהובה וחמאה בכמויות אדירות ב7 בבוקר.
לאחר מכן התכוננו אני ונועם לחזור לשביל. כשהגענו ממונטי לשביל שמתי לב שאין עלי כובע! הוא נעלם.
אז חזרתי למונטי.. והוא לא שם!
מסתבר אחר כך שפשוט השארתי אותו בוורנר ספרינגס והוא פשוט נשאר שם ואף אחד לא נגע בו.
גנבתי 2 עוגיות ויצאנו לדרך. היום התחיל מאוד חם וידענו שיש מלא עליות בדרך. יותר מ 1000 מטר עליה מצטברת לא בא ברגל(או שכן?)
למרות זאת משכנו קדימה בלי הרבה הפסקות ואחרי כמה זמן העננים צצו והתחיל לטפטף לפרקים לאורך היום. אין ספק שזה היה טפטוף מוזר אבל נחמד סה"כ. ממבט על הענן נראה שבאמת מדובר במשהו מינורי וכך היה.
במהלך ההליכה החלטנו להאריך את היום למרות העליות ב4 מייל.
אחת ההחלטות הכי טובות בעולם!!!
הגענו לאיזה בית קיץ של גיבור אלמוני בשם מייק הרבה, מישהו שכנראה ממש שאוהב מטיילי פיסיטי.
יש כאן מים, קולה (3 פחיות בשבילי), בירה.. ואני ישן בתוך קרוואן ענק וחם.
כיף פה ממש. יש פה צוות תחזוקת שביל שהכין אוכל וגם היום אכלתי המבורגר. אושר.
אחר כך מסתבר שיש גם פיצה.
בהמשך ישבנו כולם מתחת לסככה ממש אדיר לשבת עם חברה שעשו / עושים את השביל. זה מיוחד ומרגישים ממש מהר בבית.
אני מסתכל מהצד על כל מה שקורה מסביב וזה עושה לי טוב. פשוט טוב.
יש אנשים בעולם שחיים נטו בשביל לעשות מעשים טובים והם באמת משפיעים, אולי על קבוצת מטיילים מוגבלת, אבל הם משנים.
מהחלון בקרוואן רואים את השמיים הכי חד שרק אפשר.
Posted via Blogaway
תגובה 1:
לאבד את הכובע... יותר מזל משכל יש לך!
ואצל מייק נראה אדיר.
יאללה תנוח קצת, מגיע לך.
הוסף רשומת תגובה