יום 7

כל הלילה הייתה רוח יחסית ערה והאוהל שלי הפריע לי לישון. מסתבר אחר כך שהחוטים שלי לא מחוברים טוב וכל האוהל רופף לחלוטין. אני מאוד שמחתי שהיה לילה חם והרוח בסה"כ קיררה אותי קצת בתוך השק שינה.
ההליכה הייתה יחסית מפתיעה עם נופים משתנים והרבה ירוק בעיניים. אני ונועם הלכנו ברצף עד נקודה בשם BARREL SPRINGS היכן שיש מים.
לאחר מכן נועם רץ קדימה והמשכתי בהליכה קצת יותר איטית אך קבועה. הייתה לי שיחה נחמדה עם אמריקאי שעובד בתעשיית המזון. אין ספק שאין לאמריקאים שום עתיד בכל הנוגע למזון ואני שמח שאני גר בישראל וזוכה לטעום ולחיות את הטעם הישראלי.
ההליכה המשיכה להיות סבירה והיה לי קשה ללא עצירות. הייתי בטוח שנועם הרבה קדימה ואחרי כמה מיילים הסתבר שהוא עצר מאחורה וזה די ביאס כי הייתי צריך את המנוחה. למרות זאת משכתי והגעתי ל Community center במיני עיירה Warner Springs. הכל שם במיוחד למטיילי פיסיטי, בורגרים, חנות פצפונת עם אוכל, מקלחות שדה, מקום לנוח..
למרות זאת נועם סידר שנגיע למלאך שביל בשם מונטי ואני ממש שמח שהגענו אליו. הוא לקח אותנו מוורנר ספרינגס אליו הביתה. יש לו בעיה באוזן אז הוא מבקש מכולם לדבר חלש ואני עומד במשימה לא רע.
הוא גר בתוך רסורט ויש לו בית קרוואן משודרג כזה שממש מותאם למטיילים. אני ונועם ישנים במחסן כלשהו ובינתיים עשינו כביסה ומקלחת.
מונטי ממש גבר והלך את ה הפיסיטי שלוש פעמים לפחות ממה שהבנתי..
ביינתים התקנתי לו חיבור אלחוטי בבית בין המחשבים למדפסת בעזרת הפלאפון וזה עובד לא רע.
הוא מבשל לכולנו (6 מטיילים) ארוחת ערב על האש וזה ממש כיף. זה בטוח יהיה טעים.
בעוד 3 ימים אני הולך לקבל מנוחה ממושכת ואני ממש שמח. ביינתים אני מצליח לסחוב עם נועם ואני אשתדל כמה שיותר, הוא פשוט הולך ממש מהר ובלי הפסקות ולפעמים זה קשה.
סה"כ המצב רוח מרומם (הרבה בזכות הכביסה שמסתובבת כאן מאחורה במכונה) ואני מכין את עצמי נפגשים לימים הקשים מקדימה.
עד כאן.

עוברים את המאה מיילים הראשונים!!

המערה של בילי גואט

האוכל בסוף היום. ניצחון לכוחות הברית.

Posted via Blogaway