השעה 4:45, בוקר טוב. ישנתי טוב והרגשתי מוכן להתחיל את השביל. הכנסתי הכל לתיק, אכלתי ארוחת בוקר שפרודו הכינה ואחרי רבע שעה על האוטו לגבול המקסיקני. הנסיעה שלקחה כשעה ורבע הייתה סבירה והראש שלי היה עסוק באלף ואחת מחשבות. כשראיתי מרחוק את המונומנט של ה PCT התחלתי להתרגש. צילמתי תמונות מזכרת ורשמתי את עצמי בספר המטיילים. אחרי כמה דקות אני ונועם יצאנו לדרך!
ההליכה חולית אבל יחסית נוחה. מלפני 35 קילומטר של הליכה והחלטתי להתחשב גם בעובדה שזה יום ראשון והורדתי הילוך. לא הלכתי מהר אבל לא סבלתי. הרגליים לא ממש כאבו מעבר לדברים המוכרים, ורק אחרי כ20 קילומטר הכתפיים נתנו אותותיהם. לאורך כל הדרך עקפנו ונעקפנו על ידי אנשים ובשלב מסוים זה נהיה קצת מביך. לארוחת צהריים אכלתי טונה בבייגל טוסט וזה היה ממש טעים הטונה מגיעה כאן בשקיות וקום וזה מאפשר למטיילים לקחת אותם איתם בתיק. מה גם שהיא יותר טעימה.
בהמשך הייתה עלייה די קשוחה וארוכה והרגליים שלי כאבו. על אף שהיא לא הייתה תלולה היא הייתה קשה. בסופו של דבר ידעתי שאחריה מגיעים לסוף וזה נתן לי פוש. אני ונועם הגענו בערך ב3:15 לנקודת הסיום שנקראת Lake Morena שלא ברור למה קוראים לזה Lake אם כל האגם מיובש. שילמנו 5 דולר והתמקמנו בשטח שמוקצב למטיילי ה PCT. מסביבנו כ10 מטיילים וסה"כ האווירה נחמדה. תיק תק מקלחת וכביסה ובעצם הכל מסודר. אני ונעם החלטנו שמחר לא צריך להשתגע ופיצלנו את המקטע הבא לשניים. אני ממש שמח מזה.
אחר כך התיישבתי בשולחן עם כל מיני מטיילים ומרגע לרגע אתה מבין איזה אנשים מוזרים הם מטיילים בשבילים ארוכים. אחד הדברים ההזויים היה מטייל שסוחב איתו 220 גרם מריחואנה בתיק. כן כן.
בעיקרון יש פה מסעדה וחנות אבל ההליכה לשם היא כ700 מטר ואני לא באמת צריך כלום אז אפשר לוותר על זה.
סה"כ האוהל מוקם, אני נקי, הגוף טיפה כואב אבל לא משהו מיוחד ומצב הרוח טוב. רק שימשיך ככה.
יום טוב
Posted via Blogaway
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה